?! הידעת ושתלת
סיפורו של אבוקדו
האבוקדו הוא יליד איי הודו המערבית ואמריקה הטרופית ומכונה גם "אגס התנין". השם נגזר מהמילה האצטקית "ahuacatl"
|
פרי האבוקדו משמש בעיקר לממרחים, סלטים וכדומה, ומבחינה זו הוא דומה לזית. יש האוכלים אותו גם כמו
שהוא, בתוספת תבלינים שונים. הוא מכיל חומרי מזון מרובים – שומן בריא וקל לעיכול, חלבון, סיבים תזונתיים, מינרלים וויטמינים רבים. ערכו הקלורי עולה פי 5-6 על זה של פרות עסיסיים בגלל ההרכב השומני שלו קיימות מגבלות אחדות לגידול האבוקדו. הוא רגיש במידה מסוימת לקור, ומומלץ לגדלו באזורים ללא מפגעי קרה. באדמות כבדות מדי ובלתי מנוקזות עלול העץ לחלות במחלת שורשים וגם רגיש לטיב מי ההשקיה לעומת זה, יתרונות רבים לו בגינת הבית, כמעט שאינו זקוק לכל טיפול מקצועי כמו גיזום וריסוס ולרוב, לא תוקפים אותו מזיקים ומחלות. העץ גדול, נאה מאוד וירוק כל השנה. עצי אבוקדו מורכבים מניבים 80 ק"ג פירות ויותר לשנה. ההבשלה, לפי הזנים השונים – מסוף הקיץ ועד סוף האביב אקלים. האבוקדו רגיש לקרה בחורף. בגינת בית אפשר, בכל זאת, לגדלו בכל אזורי הארץ חוץ מאזורי ההרים. זנים מסויימים, בייחוד "אנאהיים", עלולים לסבול מקרה רבה (טמפרטורה שמתחת ל- 2 מעלות צלזיוס) גם באזור החוף, אולם אפשר להגן על העצים, במיוחד הצעירים, על ידי כיסוי בנייר או ברזנט וסביב הגזעים מומלץ לערום קש, נסורת או עשבים יבשים בגובה של- 60-80 ס"מ. חמסינים בעונת פריחת האבוקדו עלולים לגרום לצמצום היבול במידה ניכרת מאוד. שתילי אבוקדו צעירים רגישים לרוחות וביחוד למכות שמש ודרושה הגנה מיוחדת לכל שתיל במשך שנתיים לאחר נטיעתו קרקע. האבוקדו גדל יפה ברוב קרקעות הארץ – קלות, בינוניות וכבדות. אולם באדמות כבדות מדי ובלתי מאווררות סובלים העצים מריקבון שורשים ואינם מתפתחים. לכן, רצוי להימנע מנטיעת אבוקדו בקרקעות הנשארות רטובות זמן רב לאחר גשם – סימן לחוסר ניקוז ולאוורור לקוי זנים. בגינות בית רבות נטועים עצי אבוקדו בלתי מורכבים. גידול אבוקדו כצמח בית בשיטת "עשה זאת בעצמך" הוא נוהג נפוץ ביותר בארץ. אפשר לגדלו על ידי כך שמכניסים את הגלעין הגדול עד אמצעו לתוך מים בכוס או בבקבוק עם פתח רחב ולתמוך אותו בעזרת קיסמים. אך טוב בהרבה להתחיל בהנחת הגלעין באדמה או בתערובת אדמת עציצים רגילה מיד לאחר הוצאתו מהפרי. את הנביטה, הנמשכת כשלושה-ארבעה שבועות אפשר להחיש על ידי הסרת חתיכה קטנה מראש הגלעין ומתחתיו. עצים כאלו מתחילים להניב פירות בגיל מאוחר, ובמקרים רבים יבולם מועט ואיכות הפירות נמוכה בהשוואה לזנים המשובחים. לכן, מומלץ לנטוע רק עצי אבוקדו מורכבים. אפשר להרכיב גם עצים מבוגרים וגדולים. זני האבוקדו השונים מבשילים מחודש יולי ועד חודש מאי. את פירות הזמנים המבשילים בקיץ, תוקף, לעיתים קרובות, זבוב ים התיכון ומומלץ לתלות על העץ מלכודות ייעודיות כשהפירות עדיין קטנים להלן הזנים העיקריים אטינגר. זן מקומי מוצלח מאוד. העץ נכנס לפוריות בשנה השלישית לאחר הנטיעה. פוריותו טובה מאוד בכל האזורים. העץ חסון ועמיד באופן יחסי לקרה. הוא זקוף קומה וגבוה מאוד. הפרי מוארך, גודלו בינוני 300-400 גרם. צבעו ירוק וקליפתו דקה. איכות הפרי מצוינת. ההבשלה – מאמצע אוקטובר עד דצמבר האס. זן מוצלח וקל לגידול. העץ אינו גדול, מניב מהשנה השלישית לאחר הנטיעה ופוריותו רבה. הפרי קטן – 200 גרם, צבעו שחור וקליפתו מחוספסת מאוד. טעמו – מהמשובחים ביותר. ההבשלה – מאפריל ועד סוף מאי ריד. זן המניב מאוחר יחסית. מבנה העץ זקוף ובדומה לאבוקדו אטינגר, הוא יכול להגיע לכדי 8 מטרים. מרקם הפרי מעט מיימי וטעמו נחות בהשווה לזנים שמנינו בהתחלה. הפרי עגול , קליפתו נוקשה ומאפשרת הוצאת הציפה ללא כל קושי. ההבשלה – אפריל ומאי ויכול להחזיק על העץ עד חודש אוגוסט פוארטה. זן נפוץ מאוד בעולם. בארץ מצליח רק באזורים הפנימיים יותר. באזור החוף אין גידולים יציבים. העץ רחב וחזק למדי. הפרי מוארך, בינוני – 200-350 גרם וצבעו ירוק. איכותו מצוינת. ההבשלה – מדצמבר עד פברואר אנאהיים. זן פורה מאוד. מתחיל להניב בשנה השלישית לאחר הנטיעה, ויבוליו מרובים וקבועים יותר מבכל זן אחר. העץ אינו גדול, באופן יחסי. הוא רגיש לקרה יותר מזנים אחרים, ולעיתים עלול לסבול ממנה גם באזורי החוף. הפרי גדול – 400-500 גרם, ירוק כהה וקליפתו עבה. בטעמו ובאיכותו נופל בהרבה מפירות יתר הזנים. ההבשלה – מאמצע ינואר עד אמצע אפריל נאבאל. עץ גדול וגבוה. פורה לסירוגין. בשנה אחת מניב יבול כבד מאוד, ובזו שלאחריה יבול מועט. הפרי גדול – 400-500 גרם, צורתו כדורית, צבעו ירוק, קליפתו עבה וטעמו משובח. ההבשלה – ממרץ עד מאי באניק. עץ גבוה למדי. פוריותו מצוינת, אך מתחילה בגיל מאוחר למדי. הפרי גדול, צבעו סגול כהה וקליפתו מחוספסת ועבה. טעמו משובח מאוד. ההבשלה – מאמצע ינואר עד אמצע מרץ ההפריה. בתנאי ארצנו בולטת ההשפעה של הפריה הדדית על פוריות עצי אבוקדו, לפחות בחלק מהזנים. ביחוד חשוב לנטוע עצי 'נאבאל' ו'באניק' סמוכים זה לזה, כי הם מפרים האחד את השני. את יתר הזנים, שצוינו, אפשר לנטוע בגינות בית ללא דאגה להפרייתם נטיעה. המועד הטוב ביותר לנטיעת עצי אבוקדו – חודש מרץ, אך אפשר לנטוע גם עד סוף אפריל וכן בספטמבר או באוקטובר. נוטעים בגושי עפר או מתוך מכלי שתילה. לעץ אבוקדו מהזנים 'פוארטה', 'נאבאל' ו'באניק' יש להקצות שטח בן 6 על 6 מטרים לפחות. לזנים 'אטינגר', 'אנאהיים' ו'האס' יספיק שטח בן 4 על 4 מטרים. מיד לאחר הנטיעה יש להתקין הגנה על הנטעים מפני רוחות ומכות שמש. השיטה המקובלת היא לתקוע סביב הנטע 3 עמודים ולמתוח ביניהם שקים ישנים, נייר עבה או ברזנט לצידו המערבי ולצידו הדרום-מזרחי של הנטע. יש להשאיר הגנה זו עד שגובה העץ יגיע ל- 2 מטרים לערך גיזום וסמיכה. עץ האבוקדו אינו זקוק לגיזום במידה רבה או בכלל. כאשר העץ מגיע לגובה רב, אפשר לגזום אותו על מנת שלא ימשיך לצמוח לגובה (קשה אח"כ לקטוף את הפרי) ולאפשר חדירה של אור למרכז העץ. את הגיזום יש לבצע באביב. אפשר להסיר ענפים גבוהים, או חלק מהענפים במרכז העץ. בכל מקרה אין לבצע גיזום חזק מדי, דבר העלול לגרום לנזק. במידה ויש ענפים שנחשפו לקרינת שמש כתוצאה מהגיזום, או כתוצאה מחורף קשה שגרם לנשירת עלים גדולה, מומלץ להגן על הענפים על ידי מריחתם בחומרים מלבינים כגון סיד, או משחות לבנות למיניהן. בעצים נושאי פרי יש צורך, לפעמים לגזום ולסלק ענפים יבשים או להסיר ענף סרוח, כפוף עד הקרקע ענפי האבוקדו חלשים ועלולים להישבר תחת עומס יבול כבד. לכן יש לתמכם בסמוכות השקיה. עץ האבוקדו רגיש מאוד לטיב מי ההשקיה. כשהמים מלוחים מדי, נראים כתמים חומים בקצות העלים והתפתחות העץ מתעכבת. יש להיזהר במיוחד מהשקיית עצי אבוקדו במי כביסה או מי ביוב. עץ האבוקדו צורך כמויות גדולות של מים, יחסית לעצי פרי אחרים, ועל כן יש להשקות אותו במידה מספקת ובתכיפות גבוהה במיוחד, אולם לא להפריז בכך ולהציף את העץ, בעיקר באדמה כבדה לא מנוקזת, דבר שעלול לגרום לריקבון צוואר השורש ולמות העץ כולו כמויות המים הנחוצות לעץ האבוקדו נגזרות מסוג הקרקע בה נטוע העץ וכן מעונת השנה. בקרקע קלה (חולית) יש לתת כמויות מים קטנות ולעיתים קרובות בעוד שבקרקע כבדה צרכי העץ במים קטנים יותר. בתקופת הפריחה והחנטה (התהליך בו הופך הפרח לפרי), ישנה חשיבות רבה מאוד לזמינות מים לעץ. העדר השקיה מספקת בעונות אלו גורמים לאובדן הפרחים והחנטות זיבול. חומרים מינרליים ומים מקבל העץ מן הקרקע, דרך השורשים. מלאי המינרלים בקרקע מצומצם למדי, לכן, ע"י זיבול אנחנו מבטיחים שחומרים אלו לא יחסרו לעץ. אולם, אין להפריז בחשיבות הזיבול. בדרך כלל סובלים העצים מחוסר מים ולא מחוסר זיבול הזנת עצי האבוקדו בנויה בעיקרה על 3 יסודות כימיים: חנקן, זרחן ואשלגן, המסופקים לעץ יחד עם מי ההשקיה חנקן. חשיבותו מכרעת בחיי העץ. ביחוד משפיע על צמיחת הענפים. כיוון שמלאי החנקן בקרקע מצומצם, יחסית, נהוג להוסיף חנקן בכל סוגי הקרקעות ולעצים בכל גיל – צעירים ומבוגרים זרחן. מצוי בקרקע בכמויות מספיקות יותר. לכן מקובל דשן זרחני בעיקר לעצים מבוגרים יותר שהחלו לשאת פירות אשלגן. מצוי בקרקע בכמויות גדולות. ברוב סוגי הקרקעות עצי האבוקדו גדלים היטב ומניבים כראוי גם ללא תוספת אשלגן. אולם יש הנוהגים להוסיף אשלגן , ליתר ביטחון, לעצים שנכנסו לפוריות העץ זקוק גם למינרלים אחרים – ברזל, מגניון, אבץ ועוד. הם חיוניים מאוד ובדרך כלל מצויים בקרקע בכמות מספקת. אמנם בקרקעות מסוימות עלולים העצים לסבול ממחסורים שלרוב גורמים להצהבת העלים, צמיחה חלשה ולתופעות נוספות במידה ומתגלים חוסרים בעלוות העץ ניתן לספק לעץ מיקרו אלמנטים כימיים ע”י ריסוס העלווה כמו גם דרך מי ההשקיה זבלים אורגניים. במובן הרחב של המילה, זבל אורגני הוא פרש ושאריות מהחי ומהצומח שעברו תהליכי ריקבון והתפרדות. זבל רפת, זבל תרנגולות, זבל תולעים, קומפוסט ועוד – כולם זבלים אורגניים. הזבל האורגני מרבה את פוריותה הכללית של הקרקע. באדמות קלות משפר את כושר החזקת המים ואת כושר החזקת חומרי המזון, ובאדמות כבדות משפר את האוורור. הוא מסייע להגברת פעילותם החשובה של מיקרואורגניזמים ובעלי חיים שונים המרבים את פוריות הקרקע. הזבל האורגני מכיל את כל המינרלים הדרושים לעץ – גם חנקן, זרחן ואשלגן טגם מינרלים חיוניים אחרים הדרושים לעץ בכמויות קטנות יותר. לכן, רצוי כמובן, לתת לעצים זבלים אורגניים כדי מלוא צרכיהם בנטיעות מסחריות לא נהוג להכניס קומפוסט לבור הנטיעה אולם בגן הביתי מומלץ מאוד לערבב כ- 5 ליטר של קומפוסט איכותי לבור השתילה ולערבבו עם כ 10 ליטר אדמה גננית טרם הכנסת העץ לבור השתילה חשיפה לשמש. לעץ האבוקדו נחוצה קרינת שמש מירבית להתפתחותו התקינה ולפוריות. יש לשתול אותו במקומות בהם יקבל קרינת שמש ישירה מספר רב של שעות ביום גזע וענפי עץ האבוקדו רגישים למכות שמש ועל כן יש להלבינם עם הנטיעה. כמו כן בשלב מאוחר יותר אם נעשה גיזום לצורך עיצוב העץ או הקטנתו וכתוצאה מכך נחשפים ענפי העץ או הגזע לקרינת שמש – יש להלבינם מחלות ומזיקים. בארץ, האבוקדו כמעט ואינו סובל ממחלות ומזיקים. בגינות בית אין צורך בטיפולים נגדם, בדרך כלל קטיף. טעמם של פירות אבוקדו בלתי בשלים תפל וערכם התזונתי מועט. לכן, כדאי להיזהר מלקטוף את פרותיו של כל זן במועד הנכון. ההבשלה בכל זן היא הדרגתית ונמשכת שבועות אחדים. לכן אפשר לקטוף את הפירות מעט-מעט, לפי תצרוכת הבית מועד הקטיף, בכל פרי נקבע לפי הפרמטרים הבאים קוטפים את הפירות, בכל זן, רק בחודשים בהם הוא מבשיל עוקף הפרי הבשל – מצהיב פירות הזנים 'האס' ו'באניק' משנים את צבעם מירוק לסגול כהה או לשחור, ויש לחכות עד שהפרי כולו יקבל את הצבע החדש בזנים 'אטינגר' ו'אנהיים' מיטלטל הגלעין שבפרי הבשל, באופן חופשי. מנענעים את הפרי בעודו על העץ ומבחינים אם הגלעין מיטלטל את הפרי יש לקטוף מהעץ בעודו קשה. יש להקפיד לקטוף עם העוקץ שהוא תלוי עליו, כדי למנוע חדירת ריקבון לתוכו. את הפרי הקטוף שומרים בבית במשך ימים אחדים עד שבועיים, עד שהוא מתרכך וראוי למאכל. לשמירת הפירות לתקופה ממושכת יותר, מומלץ להחזיקם במקום קריר בתיאבון למאמרים נוספים |
